“חשבתי הרבה על איך והאם לסכם והחלטתי שאין טעם. לעולם לא אצליח להעביר את כל החוויות, הטובות והרעות, אלו שאדחיק ואלו שלא ארצה לשכוח. ואיך אפשר לסכם כשעוד לא סיימנו? ישנם חטופים בעזה, לוחמים ערים לילות כימים, משפחות מתפרקות ועסקים קורסים.

אז לקחתי הפסקה, הפסקה מהמלחמה עצמה, ובמהלכה אתמודד עם מלחמה אחרת, קצת יותר מוכרת אך בכל זאת כל כך שונה. אחזור לארוסתי שבתכלס, בינינו – היא הגיבורה. אחזור ללימודים, לחברים, לעבודה במועצה באבן יהודה ובקיצור, לטירוף שנקרא “שגרה”. כל זה כאמור רק כפגרה, עוד חודש לוחמי ואני נדרשים חזרה לצפון, להגן על גבולה הצפוני של המדינה.

ועל אף סערת הרגשות, כל מה שאני רוצה להגיד זה תודה. תודה על הזכות להגן על המדינה, תודה על הזכות להינשא לשיר שגיב האחת והיחידה, תודה על משפחה תומכת ומכילה, תודה על חברים שהבטיחו לעזור בלימודים ותודה ל-041 לוחמים ומפקדים, שאת הפלוגה המסייעת מרכיבים, ושעל אף הקשיים לא עזבו אותי לרגע, גם כשהבקשות שלי דרשו מהם לסכן את חייהם. אוהב את כולכם, ניפגש בקרוב.”

דור זימל ז”ל